<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן ל"ו</h1>
<h2>דף י:</h2>
ומטהרו כמקוה ושילוח, [לשון הפייט]. בכ"ף, ושילוח שם המעיין וכת' בתחלת ישעי' יען אשר מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט. ופי' בפיוט ומטהרו במקוה ועושה לו כעל שילוח כי על מעיין שילוח מושחין לגדולת מלוכה דאמ' בפ"ק דכריתות [ה' ע"ב] אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשח מלכותם, [מלכים א' א'] ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם. והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתים אותו על גיחון ומשח אותו שם (כן משח אותו לגדולה מלכותו למחיצתו, ומניין שעל מעיין שילוח מושחין את המלך דכת' ויאמר המלך דוד קראו לי יתירה להביאו ליקר עד והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו על גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע למלך על ישר') ותרגום על גיחון לשילוחא. ע"א על כן תפש הפייט שילוח כי הוא נבחר לטבילה משאר מעיינות דהכי איתא בתוספ' דתענית [פ"א ה"ח] אם יהיה שרץ בידו של אדם, אפי' טובל במי שילוח ובכל מימות שבעולם אינו טהור וכו'. הנה מי שילוח נבחרו משאר מים לטבילה כן גם למשיחת מלכים. וטעמ' דמילת כי בשילוח נעשה [נס] דאמ' בערכין [י' ע"ב] ובתוספתא [שם פ"ב ה"ו], שילוח היה מוצ[י]א מים בכאיסר אמרו נרחיבינו כדי שירבו מימיו, הרחיבוהו ונתמעטו מימיו, סתמוהו וחזר לתחילתו, ואיפשר שבעבור זה נבחר לטבילה ולמשיחה שיעשה נס לטובל בו ולנמשח עליו.
